ינאי נ' כל הקסם שירותים ואחזקות לישראל בע"מ ואח'

החלטה

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה הוגשה על ידי החברה לשירותים ואחזקות בע"מ ועו"ד נועם קוריס (להלן- "המבקשים").

לטענת המבקשים, דין התביעה שהוגשה כנגדם להידחות על הסף וזאת מן הנימוקים הבאים: (א) העדר עילה והעדר יריבות כנגד המבקש 2, עו"ד נועם קוריס. שכן עו"ד קוריס נתבע לטענת המבקשים אך ורק לאור כך שייצג בהליך אחר את המבקשת 1, החברה לשירותים ואחזקות בע"מ; (ב) מעשה בית דין לעניין ההוצאות בפסק דין אחר - לטענת המבקשות כתב התביעה מלמד כי המשיב קיבל אזהרה בגין פתיחת תיק בהוצאה לפועל והודעה שעליו להגיש התנגדות. הוא לא עשה כן. יתרה מזאת המשיב לא ערער על פסק הדין ולא על ההחלטה הקובעת כי המשיב הוא החייב הנכון בתיק ההוצאה לפועל. למעשה, ככל שהמשיב תוקף את שנפסק בהליך האחר שומה עליו להגיש בקשה לביטול פסק הדין ולחילופין ערעור על פסק הדין; (ג) העדר עילה באשר לעילת התביעה שעניינה עוולת לשון הרע- לטענת המבקשים, כתב התביעה אינו מביא את תנאי היסוד להתקיימות עילת לשון הרע. שהרי בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן- "חוק איסור לשון הרע") לא התקיים יסוד הפרסום הדרוש בו. שכן, הפרסום הנטען הוא של החלטות שיפוטיות והרי אלו מוגנות מכוח חוק איסור לשון הרע (סע' 13(5) שבו); (ד) העדר סמכות מקומית לבית המשפט- לטענת המבקשים, בית המשפט נעדר סמכות מקומית שכן מקום מושבם הינו בתל אביב, הליכי ההוצאה לפועל וכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו כחלק מהם התקיימו בפתח תקווה. ומכאן כי אין לערכאה במחוז הצפון סמכות מקומית לדון בתובענה; (ה) העדר סמכות עניינית- לטענת המבקשים בית המשפט אינו המסגרת הראויה לשמש כערכאת ערעור על החלטות הערכאות השיפוטיות אשר דנו ומצאו כי המשיב הוא החייב בתיק ההוצאה לפועל, קביעה שיפוטית אשר לא הוגש עליה ערעור והיא חלוטה; (ו) אי עמידה בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן- "התקנות")- לטענת המבקשים, התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מהיר ואולם המשיב לא טרח לצרף לה תצהיר ובו רשימת גילוי מסמכים כפי נשרד הימנו בהתאם לתקנות; המשיב לא נקב בכתב תביעתו בפרטי מלוא הצדדים הדרושים ולרבות הנתבעים הדרושים, שכן היה עליו לצרף אף את עו"ד מוני עזורה אשר ייצג אותו בהליך האחר (בפתח תקווה); (ז) עוד נטען על ידי המבקשים כי התביעה קנטרנית וכי כל האשם נופל לפתחם של המשיב ובא כוחו עו"ד מוני עזורה.

לטענת המשיב, הטלת עיקול, בהתאם לפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, כאשר לא היה מקום להטלת העיקול האמור (למשל מקום בו זה הוטל בשל שגיאה בהקלדת פרטי ת.ז של החייב הנטען) מהווה עילת לתביעת לשון הרע. מטעם זה בלבד, הרי שאין כל מקום להיעתר לבקשה שבפני. באשר לסמכות המקומית נטען על ידי המשיב כי: "לעניין הסמכות המקומית מסכים התובע שהתביעה תידון בכל מקום שרוצים בו הנתבעים שכן אין בכך להשפיע על התוצאה במשפט זה" (ר' סע' 8 בתגובה לבקשה לסילוק על הסף).

דיון:

תחילה יובאו עובדות כתב התביעה, בקצרה: ביום 18.4.2009 פתחה המבקשת אשר יוצגה על ידי המבקש תיק הוצאה לפועל אשר מספרו 20-03124-09-9 בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה ובו תביעה על סכום קצוב. לטענת המשיב (התובע) הליך זה נפתח כנגדו בשגגה באשר פרטי ת.ז שהוגשו בו לא היו נכונים. הוא פנה בעניין זה למבקשים (הנתבעים) והתריע אודות כך וכי הוא איננו החייב הנכון. חרף זאת נוהלו כנגדו במשך 3 שנים הליכים במהלכם עוקלו חשבוניותיו של התובע בבנק וכן פיקדונות, קופות גמל, פוליסות ביטוח ורכבו של המשיב. רק לאחר תקופה בת כ- 3 שנים הואילו המבקשים לערוך בדיקה וגילו כי אכן נפלה טעות וכי המשיב איננו החייב הנכון וביום 3.12.2012 בוטלו כל ההליכים כנגד המשיב. לשיטת המשיב, ביצוע עיקול שלא כדין מהווה לשון הרע. עוד נטען כי במעשיהם של המבקשים יש אף משום עוולה על פי פקודת הנזיקין (להלן- "הפקודה") שכן אלו התרשלו ולא בדקו באופן ראוי את פרטי זהותו שלה האדם כנגדו פתחו תיק הוצאה לפועל וניהלו כנגדו הליכים תקופה של כ- 3 שנים.

הלכה פסוקה היא כי היה וקיימת אפשרות, אף הקלושה ביותר, שהתובע (המשיב) יזכה בתביעתו ובסעד המבוקש כנגד הנתבעים (המבקשים) על פי העובדות המהוות את עילת התובענה, די בכך בכדי שהתביעה לא תמחק. (ר' לענין זה א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, תשס"ג-2003, עמ' 138).

כבר נפסק לא אחת "כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 - 156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 166 - 168 (מהדורה תשיעית, 2007); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה 641 - 642 (מהדורה 15, 2007); זוסמן, בעמ' 384, 387); על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו – ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה – אין למהר לסלק את התביעה על הסף (ראו גורן, שם; זוסמן, בעמ' 392 - 393). אטעים גם כאן, כי טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות" (ר' רע"א  8263/08 אריאל שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ, פורסם בנבו [2008]).

אשר על כן, בשלב זה בו נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, יש לבחון האם, על בסיס הנטען והמפורט בכתב התביעה, על פניו ומבלי לשמוע ראיות כלל, יש אכן מקום להורות על סילוק את התביעה. רק אם ימצא כי אין לתובע (המשיב) סיכוי ולו הקלוש ביותר, לקבל סעד כנגד הנתבעים (המבקשים), מן הדין יהא לסלק את התביעה על הסף.

באשר לטענת הסמכות המקומית- עיינתי בכתב התביעה ויתר כתבי הטענות בתיק בית המשפט ולא מצאתי מקור לסמכות מקומית. נדמה ויש בטענת המבקשים בהקשר ממש. כמו כן ובשים לב לאמור בסעיף 8 בתגובת המשיב לבקשה שבפני- "לעניין הסמכות המקומית מסכים התובע שהתביעה תידון בכל מקום שרוצים בו הנתבעים שכן אין בכך להשפיע על התוצאה במשפט זה". לפיכך ובשים לב לטענת המבקשים כי ההליכים התנהלו בפתח תקווה וכי מחוז מרכז הוא המחוז המוסמך מבחינת סמכות מקומית לדון בתביעה שבפני, הרי שיש מקום להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בפתח תקווה. לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש להורות על סילוק התביעה שבפני אך ורק בשל טענת העדר סמכות מקומית.

העדר עילת תביעה- מעיון בכתב התביעה עולה כי המשיב מלין כנגד פעולות שנעשו על ידי המבקשים. כאשר פעולות אלו נתפסות על פי הנטען בכתב התביעה משום הפרת חוק איסור לשון הרע וכן הפרה של פקודת הנזיקין. והרי נפסק לא אחת כי בניהול הליכי עיקול שלא כדין יש משום עוולת איסור לשון הרע. כמו כן, טענת המבקשים בדבר כך שנוהל הליך אחר בפני הערכאה המוסכמת בפתח תקווה, הליך בו המשיב לא הגיש התנגדות ולא הגיש ערעור ואף לא בקשה לביטול פסק דין, אינה נתמכת באסמכתאות והרי אין לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות. כך הדין שווה לטענה בדבר מעשה בית דין. בהעדר אסמכתאות מתאימות אין לבית המשפט אפשרות לדון בטענה זו באשר לא הוצגו בפני החלטות / פסק דין אשר נטען לקיומם ומכיוון שכך אין בידי לקבל הטענות בהקשר זה. עוד נטען על ידי המבקשים בדבר העדר סמכות עניינית- מעיון בכתב התביעה עולה כי אין עסקינן בתקיפה של החלטות שיפוטיות, לכאורה. עילת התביעה נסובה על התנהלות המבקשים עצמם ולאו דווקא על ההחלטות שניתנו לגופן. מטעם זה די כדי לדחות טענה זו. טעם נוסף התומך בדחיית טענה זו הינו כי לא הוצגו אותן אסמכתאות שיפוטיות נטענות ור' בהקשר זה את דברי לעיל. בהתייחס לטענה בדבר העדר מלוא הצדדים הנכונים- יוזכר כי הלכה היא שאין לכפות על התובע נתבעים שאינו חפץ בהם. כמו כן, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי להביא לסילוק התביעה שבפני. שכן, טוען המשיב כלפי המבקשים כי הם אלו שגרמו לו לנזקים, הם אלו אשר פגעו בשמו הטוב ועוולו כנגדו בעוולת איסור לשון הרע אשר על כן הוא בחר להגיש תביעתו כנגדם. מעיון בכתב התביעה די בכך לשלב זה, הגם שלא צורפו לו מסמכים כפי הנדרש מהוראות התקנות בהקשר עם הגשת כתבי טענות בהליך מסוג סדר דין מהיר. אציין כי הגם שיש בכך מחדל מצידו של המשיב לא מצאתי בנסיבות העניין כי מן הראוי הוא לנקוט סעד דרסטי מסוג סילוק התביעה על הסף.

בהתייחס לטענה בדבר התאמת כתב הטענות לסדר דין מהיר הרי שיש מן הצדק בטענה זו של המבקשים. לפיכך יש מקום להורות למשיב להתאים את כתב טענותיו להליך מסוג סדר דין מהיר ולרבות הגשת גילוי מסמכים והכל בהתאם לתקנות.

לסיכום:

הבקשה לסילוק התביעה נדחית.

הנני מורה על העברת התובענה לבית משפט השלום בפתח תקווה.

המשיב (התובע) יתאים את כתב טענותיו להליך המתברר כסדר דין מהיר וזאת בתוך 30 ימים מהיום. המבקשים (הנתבעים) יגישו כתבי טענותיהם בתוך 30 ימים לאחר מכן.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.